רגע מעונן של בוקר, יש יותר ויותר מהרגעים האלה בשחרות בימים האחרונים ואיתם ארומה חזקה של סוף קיץ בנגיעות רוחות שינויים. הרבה עבר עלינו הקיץ הזה, עלי, ועל כל המעגלים שאני משתייכת אליהם וקיימים בחיי... מרגיש לי (וכשאני אומרת מרגיש לי, אני מתייחסת למצפן ההרגשות שלי מאוד ברצינות!!!) שהתקופה הזו בעלת פוטנציאל נפץ, דרמות וטלטלות שמביאות אפשרות לסיים עם קשיים שהתבשלו זמן רב מתחת לפני השטח , ופיתחנו אדישות והסתגלות אל מולם... תחושה של הזדמנות לקלף את המעטה המגן של "נו שויין, זה מה יש" שעטינו על עצמינו, כל אחת בהקשרים שלה, ולהינגע ע"י מה שיש מתחת. כל סוג של אמת שיש מתחת. מרגישה שהמרקם שמתקיים בשבועות האחרונים תומך בהתנקות עמוקה ואינטנסיבית- לקלף שכבות, להחליט החלטות , להתחיל התחלות, לסיים סחבות, לשנות צורה ליחסים, לדפוסים, לחפצים, להרגלים... ושהכל- גם אם גורם לבלגנים בחיים, או כרוך בעימותים ושאר אי נעימויות הוא חשוב וקריטי, וצריך לקרות. זה דורש הרבה גמישות מהראש ומהלב. ועוד על מה שהמוח המרגיש שלי עובר בימים אלו... הקיץ פה, עם היעדר המסגרת לילדים, החום הכבד והתעייפות החומר האנושי, מזמן יציאה לחופש, תזוזות ויציאה מהשגרה. כבר כמה שנים יש לי בראש פנטזיה של לעשות קיץ של נדודים בארץ בין משפחה, לחברות, להביא איתי לדרכים את עולמי הפנימי באשר אני הולכת, לקיים מפגשים, מעגלים, שיחות טובות, להשתתף בסדנאות, לחולל את אשר טבעי שיתחולל באין מפריע, בתחושת חופש שמאפשרת זרימה, הפתעות וסינכרוניזציה מופלאים. אז... הקיץ הזה זה קרה פחות או יותר, במשך שבועיים, והיה ממש שווה לחכות ולפנטז על זה הרבה זמן. החלקים הנשיים בנפשי , שהיו רעבים וצמאים לחיבורים כמו שושנת יריחו (הצמח, לא העקיצה!) קיבלו חומר טוב. וכמו הצמח המדהים הזה (ראי תמונה למעלה) שמחכה באמון ובסבלנות , מיובש ומסוגר בתוך עצמו בתקופות האין, עם זוויותיו החדות והשורטות, והמבנה הכדורי והמנותק מסביבתו... כך החלקים בנפשי המחכים בצמא למימי הכלה, הזנה, חיבור, יצירה משותפת - הגיעו עם הלשון בחוץ לחופש הזה. ובסופם של שבועיים כיפים, זורמים, מלאים וממלאים בכוחות, באפשרויות ובכל הטוב שבעולם השושנה נפתחה!
הזויות החדות רוככו, המבנה הכדורי הקפוץ נפרש לכל הכיוונים, הזרעים היבשים שרוו התעוררו לחיים, נכונים לשחרר את עצמם ואת טובם הייחודי סביב סביב. עם חזרתי הביתה, התחלתי להתייבש שוב, להתגעגע למים, להתנגד לנוקשות. התפקוד, תפקוד, תפקוד שבמבנה השגרה שלי כנראה שוחק יותר ממה שהבנתי , ויש בו עוד לא מעט מה לאזן! משהו בלהיות הציר של הבית, שר ההזנה והסדר, בתוך מערכת ידועה מראש של אפשרויות , סוגר ומייבש בי את מיצי החיים. באחד הבקרים הבת שלי מצאה בחצר כדור מיובש של שושנת יריחו, והשרתה אותו במים... תוך כמה שעות הוא נפתח ונתן השראה לשתף במה שעובר עלי... אם מה שקורה לי, בנימי נפשי מודגם כל כך יפה בצמח, והוא עובר את זה שנה אחר שנה, אולי זה לא הסיפור האישי שלי? אולי זה בכלל לא סיפור עצוב שיש להתנגד לו? אולי זה קורה גם לך? אולי זו דרך הטבע לחכות למים ולהנות מהם כשיש הזדמנות. כל אחת ומה שהיא צמאה לו, כל אחת ומידת הרוויה שדרושה לה, כל אחת ותצורתה היחודית במצב של אין ובמצב של יש. אז לקראת השינויים שמתבשרים- גדולים כקטנים, ונראים כסמויים מן העין, אני מברכת את כולנו במעבר נעים וקל מהיעדר המסגרת הקייצי, והחיים שהוא מעורר, אל המנוחה שבשגרה, וקבלת הפינות היבשות שבה כחלק בעל ערך. התארגנויות לשנת פעילות חדשה בדום האדום מתחילות לבצבץ, ולנבוט, כמחשבות, רצונות, חילופי רעיונות עם אנשים והתרגשויות לקראת. עידכונים יגיעו בעיתם. הרבה אהבה, כוח, גמישות וקלות לכולנו. דנה.