חיפוש

משמיעה את קולי- 2/2016

עודכן: 20 בדצמ׳ 2021


כמו בכל שנה בארבע שנים האחרונות התאריך הזה כורך אותי סביבו... 14.2. הוא הולך ומתקרב אלי בצעדי ענק, ומפעיל אותי בשלל מישורים, רגשית, תפקודית, הסברתית, אישית, קהילתית, היסטורית, קוסמית... אז לא פלא שאני עמוסה בימינו. לא פלא שדחיתי ודחיתי את הניוזלטר הזה. איזה התייחסות לתת ליום הזה? איזה מקום לתת לו? ואת איזה מהמישורים הרבים שערים אצלי עכשיו רלוונטי לחלוק? אז מה יש בו ביום הזה? יום חורף.. יום האהבה (ולנטיין) ויום שמ-2013 נכנס לחיי בשם V-DAY. ה-V-DAY הוא יום עולמי של מחאה נגד אלימות ניצול ואפליה של נשים וילדות. מחאה מיוחדת במינה, ללא התלהמות, ללא תוקפנות, מחאה בריקוד, בהצהרת כוונות, בהשמעת קול משותף וביצירת מרחב ליום אחד שבו הכלים הכי גדולים של העוצמה הנשית הם הכלים העיקרים. נוכחות, חיבור, שחרור מהדחקות, יצירתיות, חופש לגוף להיות בעוצמותיו, טיפול אוהב בסוגיה כואבת ועוד ... לא כל אחת תמצא את עצמה מופעלת כמו שתיארתי אותי מיום שכזה, בסבך הקשיים שיש בעולם הזה, כל אחת נזעקת ממשהו אחר והקשר היומיומי של החיים שלנו לתרבות של ציד מכשפות או של סחר בנשים נראה רחוק ורופף (תודה לאל!) ויש דברים דחופים יותר ובוערים יותר לתת להם תשומת לב ...תמיד... אני נמנית בין אלו שנתברכו בקללה הזו של להיכרך סביב הנושא הזה. לא מצליחה לעבור עליו לסדר היום, לא מצליחה שלא לראות את היקף התופעה, ואת מימדי אי ההבנה שבשורש היחס של התרבות שלנו לנשי. לא מצליחה שלא לראות את הקשר של היחס הלא מאוזן, לכל מיני זוועות שקורות לנשים בעולם הזה, מאז דברי ימי ההיסטוריה הרחוקה ועד היום בחדשות של 20:00. אז איך מלהתכנס יחד עם שלטים, ולרקוד יחד איזה פלאשמוב יכולה לצמוח גאולה בעניין גדול ושורשי כל כך? מה ההזדמנות הטמונה פה? וממה אני מתרגשת כל כך? זרעונים... זרעים רכים, קטנטנים , כמעט בלתי נראים של כוונה, זה מה שאני רואה פה. זרעונים של תמונה פוטנציאלית לכבוד, מרחב ותוקף לנשי - לסגולותיו, ולצרכיו. תמונה שהתרגלנו להחיות אותה בתודעתנו כדמיונית לגמרי. תמונה שכשמתמקדים בה ומטפחים אותה אפשר לראות בה את כל מה שאי פעם חיפשנו כמין, להנות מכל העולמות... זרעונים שגם אם עכשיו מורגשים כמו כלום בים של אלימות עולמית וטרוף כללי, ינבטו בעונתם, ויצמיחו בחלקם משהו טוב. זרעונים שאם לא נזרע אותם, מתוך יאוש וכניעה לתמונה העגומה והמוכרת, נבטיח לעצמינו תמונה עגומה גם למחר. טוב, רגע לפני שהדברים האלו הופכים לנאום בחירות מלוטש... אחזור לריגוש האישי שלי. בגלל כל העבודה בקליניקה עם נשים, וההסתובבות סביב מעגל הנשים והריפוי שהוא מביא לעולמי האישי, הבשורה שיש בלצאת החוצה אל תדר היומיום הקר, המנוקר והמודד הישגים, בלי ההגנות ועם אמת של פגיעות, ומתוכה לבקש בעוצמה של ביחד תיקון, למקום הלא בריא הזה בתרבות שלנו- היא בשורה גדולה. המעבר הזה מהרך של הכאב האישי- החוצה לעולם שבו התרגלנו להתנהל כקקטוסים- הוא המעבר המאתגר ביותר בעולם בעיני... והוא הדבר אשר קיומי נסוב סביבו, שם אני מוצאת את עצמי מחפשת מים שוב ושוב בכל מיני וריאציות. כשראיתי את הוידאואים הראשונים של ה-V-DAY הראשון ב- 2013, הבפנים של הקקטוס האישי שלי קיבל השקייה בפעם הראשונה בחייו. זו הייתה במקרה (או שלא במקרה) גם השנה שבה הקמתי את הדום. פחות מחודש אחרי... כל שנה לפני התאריך הזה מתחיל אצלי איזה ריקוד בין ריגוש של פוטנציאלים לבין עול של ביטוי והגשמה... ואני עוברת עם זה דרך מעניינת מאוד. מנצלת פה את הדף, לשאת תפילה משלי- הלוואי ואף אישה ילדה וילד, לא יסבלו תקיפה ולא כפייה הלוואי ולא יהיה עוד בעולם שום מין בלי הסכמה הלוואי ונשיות תתפוס את מקומה והחסרון הפיזי יראה סופסוף ביופיו ועוצמתו המיוחדת הלוואי! אז... בסוף כל השיתוף הזה למה אני מזמינה אותך? לשני אירועים ומאמר... בהמון המון התרגשות, אהבה, וריפוי. דנה

ארוע "משמיעה את קולי" ה- V-DAY האזורי שלנו שנוצר באהבה וביצירה גדולה ע"י בנות האוהל האדום בקטורה. מאוד מאוד בקרוב. יום א' 14.2 16:00-18:00 בדשא של פאב קטורה. מילים חשובות, פלאשמוב , ריקוד חופשי ומשוחרר. בואנה, בואנה, בואנה- והפעם לא לנשים בלבד. הכניסה חופשית

מעגל ערב יום ה' ה- 18.2 20:45 בדום האדום. בהשארת ה-V-DAY, מפגש בנושא "משמיעה את קולי" מה יש לך להגיד על אלימות נגד נשים. איפה זה יושב לך? איך את מתייחסת לעניין? איזה ביטוי היית רוצה לתת לנושא? איפה הכוח האישי שלך נפגש עם העובדות... יהיה מעניין ומרגש ואם תרצה השם אז גם מאוד מחזק. בהרשמה מראש-052-8505211




0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול