חיפוש

הנהר שמתחת לנהר- 3/2017

עודכן: 20 בדצמ׳ 2021


שוב עונת מעבר, ביצבוצי אביב מפזרים את עצמם בכל מקום, מורגשים בחוץ ובפנים, למעלה ולמטה, בחומר וברוח... מנגנים עלי מנגינות מעניינות של חדש וטרי עם ערגה וגעגוע למשהו מפעם... משהו בסיבוב העונתי המתחלף הזה, מעורר את החדש ישן ומצליח להגיע לפינות בי שכבר שכחתי שהיו. זו היתה דרכי הארוכה להגיד- התגעגעתי... הרבה מאוד זמן שלא מצאתי בי את החשק לשלוח ניוזלטר, שעות ה"מול מחשב" שלי התמעטו כמעט לאפס, והיו לי הרבה כתיבות עומק במחברת בחודשים האחרונים שלקחו אליהן את כל הפוקוס של החשק. כבר מזמן גמרתי בי אומר לעשות דברים בדום ובאתר רק מתי שבא לי ! ולא לפי שום סדר אחר, ובכך לכבד את כל הדברים שאני מדברת על לרפא אותם -שקשורים להתקרבות לעצמי, ולביטוי קולי האותנטי ללא תוספות ואילוצים- מה שיש, מתי שיש, ואם אין אז אין... לפריקית שליטה ורצף כמוני זו עבודה מסובכת... יש לעמוד במבוכה של אי סדר- ניוזלטר חודשי אחת לכמה חודשים??? יש לעמוד בלחץ של האתר שיש לו דף חודשי שמבקש להתעדכן, וכשהתחלתי את דרכי הייתי מקפידה ליזום פעילויות כדי להאכיל ולמלא אותו כל תחילת חודש- בין אם זה מחובר לזרם החיים או לא. יש לעמוד בגל שמתעורר בי כששואלים -למה לא שלחתי כלום הרבה זמן, או מתי יש משהו בדום... אז אני גאה לספר שעמדתי בגבורה בכל אלו, צלחתי את כל מלכודות העשייה הבלתי מדויקת והופתעתי לגלות - כמו שאומרים בפרסומת של טבע נאות ש -"את הכי יפה כשנוח לך!" והחיים מתגמלים ומחזירים לך ביופי ובפירות ממשיים! בשבוע שעבר התחולל בספונטניות ערב נשים בדום האדום, מעיין חיים באה עם המתנות שלה, והגיטרה וחילקה מטובה לי ולמי שהגיעה, ככה בפשוט... ובקסם. (תודה מעיין!!!) והבוקר הגיע בספונטניות גם החשק לכתיבה הזאת- כתיבה אישית לציבור , שהרכבו לא הומוגני ולא ממש ידוע...(אני אף פעם לא יודעת מי באמת מקבלת וקוראת את הדברים מכל הרשימה המכובדת) סוג מאוד ספציפי של כתיבה, שהגיוני שתרצה להגיע רק בעתות מאוד ספציפיות. אז, אני חוגגת פה איתכן פיסה מהשחרור שלי משלטון השכל! הצלחתי במשך הרבה חודשים לעשות רק שבאמת יש לי אנרגיית עניין, חיבור, התלהבות ופניות בשבילו. ולא רק שנהניתי בדרך, גם הופתעתי לגלות את ההפוך ממה שתמיד אחזתי בו כתפיסה...ואני רוצה לשתף לספר ולהפיץ ברבות. המלך הוא ערום!!! כשמנסים להיות בשליטה על הדברים ולהיצמד במאמץ לתכנון וחישובים... זה רק מקטין את השליטה בדברים!!! זה מין חוק קוסמי נפלא כזה שהגישה להבנתו באמת, ניתנת רק למי שיש לו את קוד ההתנסות הישירה... בספר הטאו נאמר "לצמצם כדי להרחיב"- זה מדבר בדיוק על זה, קראתי את זה לפני שנות אור אבל ההבדל בין להבין אותו בתיאוריה לבין טבילה בחוויה הוא עולם ומלואו. המעבר הזה מעבודה מהשכל- מהאילוץ, מהצריך, מה-ככה עושים, לעבודה מהחשק, מהבטן, מהאינטואיציה... גם מרגיש חגיגה וגם מייצר איזה מבט על, פחות מודאג על הדברים, פחות לחוץ על המשהו הקטן והספציפי שיקרה ויותר מרחיב את המבט ואיתו גם את האפשרויות. זה משיג שליטה בדברים ממקום אחר, מהמקום שידו על העליונה, מעצם זה שהוא לא צריך לשלוט! וזה וואווווווווו! עבודה מהאינטואיציה צריכה אישור מכל חלקי המערכת, וזאת פרוצדורה פנימית לא פשוטה!!! כדי לקבל את האישור הזה צריך לעבור בדרך עימותים עם כל מיני בריונים ויועצים מפוקפקים במערכת האישית. זה תהליך ארוך ונהדר של לעשות סדר בין החלקים שבך, לעבור מתחת לקפלים ובין הפיתולים בגמישות, בקשב , באהבה ובערנות לניקוי כל מה שמיותר שם... סוג של סדר פסח ב"חדר השליטה". זה שהדום האדום הוקם לנשמה, ולא כמקור פרנסה הפך אותו לזירה טובה לתרגול... שם אני משוחררת, הדום בשבילי הוא אלמנט בחיים שבו אני לא חייבת כלום ויכולה להרשות לעצמי להתפנק על דיוק!!! דרך איך קורים הדברים בדום ובחלק הזה בחיי, היה לי קל יותר להתוודע למכניזם החוזר שבו אני משלימה עם ויתור על החלקים העסיסיים של עצמי...על מה שעושה לי את זה באמת! תפסתי את עצמי על חם כמה פעמים פועלת באוטומט ממקום שכבר אין בו מיץ של חיים. מעדכנת ומעדכנת ולא מצליחה לעמוד בקצב ההשתנות של הדקויות- מה שנובע מהמקור שלי ברגע אחד יכול להיעלם ברגע הבא- פוףףףףףףף לתפוס את הריקוד הזה דורש ממני היערכות אחרת לגמרי לתפיסה מה נכון בשבילי ומה לא. מה לקחת על עצמי ומה לא... וכשאני עושה משהו שהוא לא נכון לי, הוא משרת פחות טוב גם את הסביבה. כל ההתעסקות הזאת בויתור על מיץ החיים, מעלה גם שאלות חריפות על תחומים אחרים בחיים שלי בהם אותו מכניזם פועל... המנגון האינטואיטיבי נובע ישר מהחלקים העמוקים/ גבוהים של עצמך, והוא לא מכיר שפה של אילוצים, זמן, כסף... הוא נביעה אותנטית של רצונות וחשקים, ידיעות וויז'נים- זה חלק אחד שלו וחלק נוסף ומעניין שלו זה היכולת לחלחל כמו מים בין אותם סלעי האילוצים ולצאת לעולם בכל מיני צורות משתנות. יש טכניקות ופטנטים כדי לגרום לזה לקרות, לא אפתח את זה כאן לגמרי, רק אומר שכדי שהידיעות האינטואיטיביות יהיו נועזות מספיק להתייחס למגבלות החומר, לחלחל ולהגיע לאן שהן צריכות בשביל להזין- יש כל מיני דברים שצריכים לצאת מקיפאון. לכל אחת יש את המשהו הגדול במערכת האמונות שלה שמיסך בענניו האפורים, ולא הרשה לקרן שמש להגיע ולשנות ללחלוחית האינטואיטיבית את מצב הצבירה. ב"רצות עם זאבים" יש את הסיפור על הנהר שמתחת לנהר -שם מסופר איך על ההתנהגות של המים האלו, התנועה שלהם, הכוח שלהם, הקצב שלהם, איך מרגישה אישה בחייה בחסרונם, מה מייבש אותם ומה מוסיף להם חיים. מומלץ לקרוא ולחפש אצל עצמך מה המשהו הגדול במערכת שלך שממסך ולא מאפשר לקרני שמש לחדור... אז אני בתקופה של עסיס פירות, של מנוחה ממאמץ ועשייה מתגמלת. חודש פברואר וכל מה שהיה לפניו היה מוקדש ל-one billion rising, תהליך שבו בשיתוף פעולה עם ליזה צוק מקטורה ועם נשים רבות ויקרות בישובים בחבל הצפנו את נושא האלימות נגד נשים והשמענו את קולינו מולה. התהליך כלל שיחות, מפגשים, כתיבות טקסטים, מעגלי יצירה בישובים, יציאה לתקשורת ועבודה עם נערות בנושא הטרדות מיניות וגבולות אישיים...




הנגיעה היתה ראשונית וחשובה ביותר ויש הרבה שהתעורר ושניתן לעשות בנושא. מהנגיעה זאת עתיד לצמוח "פורום מתעוררות" אזורי שיקדיש לנושא תשומת לב ויזום פעילויות בהתאמה למערכות הקיימות בחבל. זה מרגש וזה קורם עור וגידים, וזה פרי עסיסי של עבודת בטן עיקשת שאני גאה בה מאוד. מודה לכן על הקריאה, מברכת את כולכן בהנאה מדגדוגי הבטן, בפריחה אביבית טובה ובקשר תמידי עם העסיס שבכן!!! נתראה אי שם בניוזלטר הבא...

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול