חיפוש

הדום לבש שריון - 10/2015

עודכן: 20 בדצמ׳ 2021


הימים הנוראים של תשרי חלפו עברו, ולמרבה הצער, אלו שבאו אחריהם יכולים להיכנס יפה תחת אותה כותרת. החדשות המפוצצות של הימים האלו גורמות לי להיזכר שוב בקיץ שעבר, במלחמה, בקצר שהיה לי במוח, בגוף בלב... בתחושה המבולבלת והמביכה של- הכל נדחק הצידה, עכשיו זה זמן רצינות, ממלכתיות, זמן של גנרלים, לא זמן לזוטות של שגרה, לא זמן לשמחה, לא זמן לפטפוטי נשים, לא זמן לפתיחת הלבבות... רעש, דם, הישרדות, פחד, טרור, דיווחים, כוננות, מילואים, גיוסים ,מברגים, סכינים... ללא ספק מילים שסוגרות בזיפ מיידי את הריצ'רצ'ים של כל הצ'קרות... ומכווצות את כל המקומות שרוצים לחיות. מילים שמשכנעות אותנו שהכל נורא, שהעולם משתגע, שאין תקנה, שאין תקווה, שאין אהבה...שעדיף לא לצאת מהבית, שיש לעטות שריון, לחפש את הבונקר הקרוב למקום מגורינו ולהתיישב בו. בקיץ שעבר הייתי הלומת תחושת -זוזי הצידה, מה כבר יש לך להגיד בסיטואציה הזאת?? ומאוד מאוד השתכנעתי שקשה קשה, שהרע מכריע את הטוב במאזן הכללי, ושעכשיו עצובים וזהו! אין לזה שום צד שני... בגל של ימינו, במקום שבו היה יאוש, נולדת אצלי תחושה שונה לגמרי לגבי הסיטואציה ויש בה גרעין פנימי שלם וחזק שמרגיש לי לא אישי וחשוב ובא לי לחלוק אותו איתכן. אם אהיה כנה,בתוך תוכי אני בסדר, חזרנו לשגרה, הבראתי מצינון מציק שהיה לי, יש השראה, יש יצירה, יש נעימות בבית, יש ילדה שגדלה בשמחה לצידי, יש אירועים מחזקים בדרך... ובו זמנית במקביל לשמחה הטבעית שמתקיימת בתוכי יש את הענן האפל הזה של מה שקורה בארץ, ויש את ההרגל להתרכז בו. זה ענן כבד ובולט ודרמטי ומושך אליו את תשומת הלב הכללית... אז מי אני שלא אתן לו הרבה מקום?!?!?!? מי אני שלא אקריב את השמחה בלי לשאול שאלות? מי אני שאעיז לשבור את מעגל היאוש ולהיות בהכרת התודה על החסדים שבחיי? מי אני שאקיים תמימות, שאחזיק בדמיונות על מחר בריא, שאהנה משנת הלילה הרגועה, מי אני שאסרב להקריב את המדיטציה של הבוקר, את הימימה של הערב, את השאיפה לקרב את הטוב, לממש אותו, להזמין אותו ולחבק אותו. ובאמת נשאלת השאלה מי אני? מה אני בוחרת? ובאיזה רשות? מי אחראי פה? ומה יקרה בתחום שיפוטו... ומי את? מה משכנע אותך יותר? במה תבחר נפשך? במה יבחרו לילותייך? לאן יזלגו אנרגיותייך? מי יקבל את הפוקוס שלך? ומה יש לך בשביל אל הטרור? לא אל הטרור הערבי, המקומי, זה שמתהולל ברחובות עכשיו... אל אנרגיית הטרור הגדול, אל הפראנויות, אל הכיווצים, אל הפחדים באשר הם... מה יש לך בשבילו ברגע זה? מה תשימי את על המזבח שלו? מה מהיכולות שלנו, מהיוזמות שלנו, מהמילים שלנו, מהקולות שלנו, מהאפשרויות שלנו, אנחנו משאירים ומשאירות בבונקר יום יום, על מזבח הפחדים והבלבול הנורא שנגזר ממצבים כאלו? ונכון שמפחיד באמת, לא צחוק, וצריך לדעת, ולהיזהר, להתמגן, ולהתעדכן... אנחנו מבוגרות אחראיות, אמהות לילדים... והאחריות מחייבת זהירות...ופרופיל נמוך. אבל לא רק... אולי אפילו להיפך! אם מפחיד אז אפשר לפחד! אפשר לחבק את עצמינו עם הפחד והדאון של היאוש כל עוד הוא משכנע, אבל צריך להיות איזה אקט של משא ומתן לפני שמסכימים להקריב... לפני שמוסרים ליאוש הכל. אולי יש כמה דברים שאת יכולה להשאיר לעצמך כדי להתחזק ולחזק... פתאום הבנתי שנקרתה בדרכי ההזדמנות להרחיב את גבול האחריות, לעמוד על מקומי כמבוגר אחראי ולהכריע במה אני בוחרת, להכריע מה בר תוקף, מה משכנע אותי, מה מקבל את האנרגיה שלי. ביני לבין איך שאני מרגישה אין אף אחד! הכל פתוח, הפקודה שאכניס על בסיס המיקוד והגישה, היא שתקבע איך ארגיש! וזה נכון לכל המצבים אפילו כאלו!!! אז קיבלתי החלטה נועזת להמשיך לשמוח את השמחה האישית שלי שאני עובדת עליה קשה והיא יקרה לי. קיבלתי מעצמי אישור להמשיך לתת את הנתינה שלי, להמשיך לשרת את "אל הטוב" ללא אשמה , לכתוב לעצמי, לכתוב לכן, להזמין למעגל, לספר לכן על התכניות שלי ליצור, לחיות, להוסיף וללכת אחרי הבטן, להביא את הטוב בדרך לא צפויה, לא מתעמתת, לא רצינית, לא שוות ערך, לא רועשת וגועשת ובכל זאת מתקיימת, ובכבוד רב. אני לא גיבורה גדולה, לא תימצאו אותי רצה לכותל מחר, אפילו מגשמי החורף אני מתמגנת בשריון של יריעות איטום על גג הדום, אני מאמינה במיגון לא בחירוף נפש... אבל הלקח הגדול שלי מאירועי הרגשות של הימים האחרונים הוא -שקיימת בפני האופציה לא להתבטל בפני ה"רציני" הדרמטי הגדול והנורא, לעמוד מולו כמו שאני רכה, פגיעה ולא רצינית אבל מה זה מלאה ומאושרת! אני מאחלת לכולנו ימים טובים, עם שכנוע פנימי חזק והכרה חזקה בכל פיסת טוב שמתקיימת. מאחלת שהגל הזה יגמר מהר עם כמה שפחות נפגעים ושיפנה את מקומו למצב בונה יותר ונאמר אמן.





הזמנה למעגל בחמישי הבא ב-22.10 ערב יום ה' 20:30 אתן מוזמנות לבוא למעגל בדום האדום בואו עם מה שיש לכן בבטן... בטן מלאה, ריקה, שמחה או עצובה, עם תינוק או בלי, עם דמום או בלי... כמן שאתן באותו רגע. הנהר שמתחת לנהר- מעגל על מה שמזין אתכן. פרטים באתר תשלום עבור השתתפות 40 ש"ח בהרשמה מראש באתר או בט'ל- 052-8505211


בסופ"ש האחרון של החודש 31.10 מתקיימת בדום התכנסות אוהל אדום דרומית ראשונה... יגיעו הבנות מקטורה ,ת"א, טבעון, עין ורד, מודיעין ועוד... שמובילות אוהל אדום בסביבתן בשנים האחרונות , ומקדמות יחד את החזון הנפלא של "אוהל אדום בכל שכונה". כל אחת וסגנונה... ארוע סגור אבל מרומם, והגישה לפירותיו תהיה פתוחה לרווחה. תמונות, סיפורים יוזמות והזמנות- בהמשך!

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול